דפוסי חשיבה שמונעים ירידה במשקל ופתרונות לשינוי

מה באמת עוצר אתכם מלהוריד במשקל? רמז: זה לא הפחמימות

כמה פעמים התחלתם דיאטה חדשה עם תחושת "זהו, הפעם זה יצליח"? אתם מחזיקים מעמד בדיוק ארבעה ימים, ואז מגיע הרגע הזה – פיצה משפחתית מול הטלוויזיה. לא, זה לא קשור לעובדה שבטעות הוזמנה עודף גבינה; זה קשור לדפוסי חשיבה שנופלים עלינו בכל צעד בדרך. אתם אולי חושבים שמדובר רק בחוסר משמעת, אבל תנו לי לספר לכם – המשמעת שלכם נשברת בגלל דפוסי מחשבה שלא קיבלו תשומת לב. אז איך "מנצחים" את המוח? בואו נצלול פנימה (מבטיח שהקריאה הזו לא משמינה).

1. המחשבה "ברגע ש… אז אצליח"

שמעתם את עצמכם אומרים: "ברגע שיהיה לי זמן פנוי, אתחיל לאכול בריא"? או אולי "ברגע שיתחילו החגים, אתאפס על עצמי"? ודאי, החגים ייפסקו, הזמן ייפתח, ומישהו ישלח לכם פרחים גם! האמת היא שזה תירוץ מושלם לא לעשות כלום. אף פעם לא יהיה ה'ברגע המושלם'; החיים תמיד עמוסים, ותמיד תמצא סיבה להמתין.

אז מה עושים?

מתחילים קטן: שנו ארוחה אחת ליום למשהו טיפה יותר בריא.
שחררו מרעיון השלמות: גם שיפור חלקי עדיף מעמידה במקום.
הבינו את "עכשיו" כסוג של כוח: התחילו היום, לא מחר.

2. מחשבות על "אוכל אסור" סוגרות עליכם

מכירים את זה שכל מאכל שלא "מותר" לכם בדיאטה פתאום מקבל תפקיד של גיבור טרגי? "אני ממש רוצה את הקוראסון הזה, אבל אסור לי!" והפתרון שלכם: ניחשתם נכון, לאכול שלוש מהם מתוך עצבים. למה זה קורה? כי מה שאסור – נחשב יותר מושך.

שאלת מיליון הקלוריות:

למה אנחנו נופלים על אוכל "מוגבל"?
איך אפשר להפסיק לחשוב על אוכל כטוב או רע?

הפתרון:

תנו מקום לטעויות: אם אתם רוצים מאפה, שלבו אותו בדיאטה בצורה הגיונית.
אל תראו במאכלים אויבים: כל דבר יכול להשתלב במקום הנכון.

3. "אני פשוט לא בנוי לזה"

כמה פעמים שמעתם את עצמכם אומרים: "יש אנשים שהם פשוט כאלה, ואני לא אחד מהם"? נכון, לכל אחד יש גנטיקה שונה, אבל מה שמונע ממכם הוא בעיקר חוסר אמונה עצמית. ברגע שהמוח שלכם מגדיר יעד כבלתי אפשרי, הגוף עוקב אחרי ההגדרה הזו בצורה עיוורת. זו תחזית עצמית שמגשימה את עצמה.

איך משנים את ה"אני לא מסוגל"?

פרקו את היעדים לקטנות: אפסו שלושה קילוגרמים במקום עשרה.
חגגו הצלחות קטנות כדי להעלות מוטיבציה.
ערבו חברים או בני משפחה; זה בונה אחריות משותפת.

4. הפחד משינויים גדולים

יש לכם בראש תרחיש של שינוי דרסטי: קמים כל יום ב-5 בבוקר לרוץ, אוכלים רק חסה ושותים תה ירוק. חשוב להבין – זו לא שיטה ברת קיימא. השינויים הקיצוניים הם בדיוק מה שגורם לכם להתייאש. אם עולה בכם המחשבה שהכל צריך לקרות עכשיו, טפחו לעצמכם על השכם – זו מלכודת!

מתחילים בצעדים קטנים, כמו מה?

ירקות בארוחת הצהריים – לא חייב סלרי בארוחת בוקר.
הוסיפו הליכה קצרה – כל דבר קטן עדיף מכלום.
עצם היכולת לשמר משהו קטן היא בסיס להמשך.

5. מה אם אכשל?

לכל אחד מאיתנו יש את הפחד המוכר הזה. אנחנו מתחילים, ואז פתאום: "מה אם שוב אכשל כמו בכל מה שניסיתי עד עכשיו?" הפחד מכישלון הוא למעשה מה שמונע מאיתנו לנסות. אבל החדשות הטובות הן שכישלון הוא לא הסוף – הוא רק שלב בתהליך. כל שינוי אמיתי דורש לא מעט נפילות.

כמה מיתוסים על כישלון שצריך לנפץ:

כישלון הוא תמיד רע? לא, בכלל לא. ממנו לומדים.
הייתם מצפים מעצמכם כמו כבשה ביום הראשון ללמוד לשחות?
בלי כישלונות, אין דרך לשפר דברים.

אז איך הופכים את הדפוסים האלו?

קודם כל – זה דורש מודעות. אם לאורך כל הדרך תבינו אילו דפוסים עוצרים אתכם, כבר עשיתם חצי עבודה! צעד נוסף הוא לחשוב בקטן: שינויים קלים ולא דרמתיים בטווח זמן סביר. הקדימו תחזוקת מחשבה לשימוש בספרי תזונה, סמכו על עצמכם ותראו שירידה במשקל הופכת למשהו שאתם עושים מתוך הבנה פנימית – לא מתוך כוחניות.

זכרו: המוח אוהב להיצמד לדפוסים מוכרים ונוח לו שם, אבל הרבה מעבר לו מחכה לכם דרך חיים אחרת ובריאה יותר. אז תנסו לצחוק על עצמכם, להקליל את הדרך