איך לעזור לילדים לרדת במשקל בלי להפוך את החיים למלחמה
הורות היא משימה לא פשוטה, וזה בכלל לא נהיה קל כשמגיעים לנושאים רגישים כמו משקל גוף. אבל איך אפשר לעזור לילדים שלנו, בלי לגרום להם להרגיש רע עם עצמם? איך מסתכלים סימני שאלה אוהבים בעיניים בלי להתפשר על בריאות? ומה הדרך לעזור להם לרדת במשקל *מבלי* לחפור להם ברדיו-גל של ביקורת? תישארו איתי – יש פתרון.
אז למה זה כל כך מסובך?
רגיש, נכון? הרגלי האכילה של ילדים הם סוג של זירת מייקדו: כל מילה לא במקום, ונדמה שהכול עלול להתמוטט. בדיוק בגלל זה הורים פועלים לעיתים בזהירות יתרה – או להפך, מדברים ומעירים יותר מדי, מה שעלול להחמיר את המצב. הטריק כאן? למצוא את הדרך האמצעית ובאותו הזמן לעודד תחושת הצלחה וביטחון עצמי.
5 כללי זהב להתחיל נכון
- אל תהפכו את זה לנושא שיחה ראשי: כנראה שאין דבר גרוע יותר מלצעוק "דיאטה" ליד השולחן. במקום זאת, התמקדו בגישה של איזון ותזונה בריאה לכל המשפחה.
- נעים להכיר: דוגמה אישית. הילדים יראו אתכם אומרים לא לשוקולד מדי פעם? הם ילמדו שאפשר ליהנות גם ממנת פירות.
- הפכו את זה למשחק: במקום לומר "צריך לרוץ", נסו "מי מגיע ראשון לדלת". כשהפעולה כיפית – היא לא מרגישה עונש.
- אל תתמקדו במה לא: במקום לדבר על מה אסור, דברו על מה כדאי. "איזה ירק מגניב בא לך?" עושה קסמים לעומת "עוד פעם עוגייה?!"
- שבו לאכול יחד: משפחה שאוכלת יחד מחזקת את הרגלי האכילה. ואם זה נשמע כמו קלישאה, זה רק בגלל שזה נכון.
מה עושים כשאין ברירה?
ובכן, יש רגעים שבהם אולי נרגיש שאין ברירה אלא להציב גבולות ברורים יותר. איך עושים את זה בלי לייצר התנגדות? הכול תלוי באיך מנסחים את ההצעה. למשל: במקום "אין יותר ממתקים כל השבוע", אולי כדאי לנסות "ביום חמישי עושים חגיגת קינוחים". המסר עובר אבל האווירה נשמרת חיובית.
האם תמיד חייבים ספורט?
שאלה מצוינת. ובכן, התשובה היא לא.תרגום – חייבים כולנו ספורט, אבל סגנון החיים הבריא לא חייב להיראות כמו קורס כושר בצה"ל. זה יכול להתחיל בצעדת ערב קלילה עם הכלב, תחרות קפיצה עם החבל, או אפילו ריקודים בסלון. משהו זז? מעולה. המשקל יתחיל לזוז יחד איתו.
ומה אם הילד שלי מסרב?
לפעמים, גם אחרי כל המאמצים, הילד יגלה התנגדות. מה עושים? קודם כל, נושמים. זכרו שאף אחד לא אוהב שמכריחים אותו לשנות הרגלים. נסו למצוא דרך יצירתית לשלב אותו בתהליך, כמו תחרות בישול בריא עם פרסים מגניבים או משחק "תאסוף את המרכיבים" בסופר.
מכירים את שאלות ה"אבל מה אם?"
- מה אם הילד יותר מדי תלותי בחטיפים? נסו להציע אלטרנטיבות טעימות כמו פירות חתוכים או פופקורן ביתי.
- מה עושים כשהוא רוצה רק טלוויזיה? תציעו פרס קטן על כל פעילות מחוץ למסך – סוג של "טלוויזיה אחרי עשייה".
- ואם הוא מרגיש תסכול? הכירו בכך, תמכו בו ובדקו איך אפשר לעזור לו בהדרגה לשפר את ההרגלים.
סיפור אמיתי (ועוד טיפים קטנים על הדרך)
לסיום, הנה סיפור קצר למחשבה: היה לי חבר ששם לב שבתו הקטנה הפכה לחובבת מסטיקים מושבעת. בניסיון לשבור את ההרגל, הוא החליף את מלאי המסטיקים במגשי ירקות אסתטיים שהיו זמינים תמיד. ומה אתם חושבים קרה? בהתחלה היא כעסה (כמובן), אבל אחרי כמה ימים, כשלא היה מסטיק קל להשגה, היא מצאה דרכים אחרות לעצמה – לעיסת גזר הפכה לתחביב חדש, מפתיע ככל שיהיה.
יש תקווה! תמיד.
ואם הגעתם עד כאן, יש לי חדשות טובות: זה אפשרי. זה דורש יצירתיות, התמודדות וחוש הומור, אבל זה יכול לקרות. הילדים שלכם יוכלו לחיות טוב, בריא ובגוף שבו הם מרגישים נוח, ואתם תשמרו על יחסים טובים איתם (ולא פחות חשוב, גם עם עצמכם). בסוף, זו השקעה ששווה כל רגע. כן, אפילו את הוויכוח על הסלט.