איך להיפטר מהתווית: "אני פשוט לא מסוגלת לרדת במשקל"
רגע, מי קובע את החוקים האלו בכלל?
את מכירה את זה. עשית כבר כל דיאטה מפורסמת: לחם ללא גלוטן, קפה עם חמאה, דיאטה שמבוססת על תרד ותקווה. ועדיין, איכשהו, את מסתכלת במראה ואומרת לעצמך: "כנראה פשוט לא נולדתי לזה". אבל מי אמר את זה? ומדוע את מרגישה שאת "האישה הזו שלא מצליחה לרדת במשקל"? אולי הגיע הזמן לזרוק את התווית הזאת לפח?
ראשית, בואי ניישר קו – את לא לבד. רבים ורבות מסתובבים סביב כדור הארץ הזה עם מחשבות מסוימות על עצמם, כאילו הן חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם. את, במקרה, דחפת לעצמך את התווית שקשורה למשקל. אבל האמת היא שהתווית הזו היא לא את. זו רק מחשבה, ומחשבות אפשר לשנות. לא מאמינה לי? המשיכי לקרוא.
האם אנחנו באמת כל כך גרועים בזה?
כשמדובר "בלהוריד במשקל", אנשים הופכים להיות המבקרים הכי אכזריים של עצמם. מה הפלא שאת מרגישה ככה? אנחנו שומעים מכל עבר "10 קילו בחודש!", "שייק בוקר שתשתי ותיראי כמו מריל סטריפ בימי הזוהר". אבל מה קורה בפועל?
האמת היא, שאת, כמו כולם, מנסה לעשות משהו שמוכרים לך כאילו הוא בגדר מובנה מאליו – ובכן, התהליך הזה הוא לא כזה. כדאי להתחיל לשאול את השאלות הנכונות:
- למה אני באמת רוצה לרדת במשקל? (רמז: זה לא רק כדי להיכנס לשמלה ההיא מארון הבגדים.)
- האם אני מנסה לשנות את הגוף שלי, או את השיחות שאני מנהלת עם עצמי?
- כמה מהמאמצים שלי קשורים להנאה וכמה הם רק עונש?
זה לא הדיאטה – זו הגישה
אם היית צריכה לשמוע את זה ממישהו, אז הנה: דיאטות לא עובדות בטווח הארוך. (ואם הן היו עובדות, כנראה שלא היית כאן קוראת את זה). אז מה כן? אולי לא הדיאטה היא הבעיה, אלא ה*גישה* שלך לדימוי העצמי.
תני למוח שלך להיכנס לכושר
תת המודע שלך אוהב תוויות. אבל הוא עוד יותר אוהב הוכחות. אם תמיד תמשיכי לספר לעצמך את הסיפור שאת "לא אחת שיכולה לרדת במשקל", המוח שלך ישמח להוכיח שאת צודקת. (תודה רבה, תת המודע, על העזרה).
הדרך לשנות את הסיפור הזה מתחילה בשינוי קטן במחשבות שלך. את לא חייבת לכוון מיד ל-"אני מושלמת בלהוריד משקל!" – פשוט נסי לחשוב בכיוון של "אני לומדת לאהוב את התהליך". בייבי סטפס, בייבי!
למה כל כך קשה לנו להפרד מהתוויות שלנו?
אנחנו יצורים של הרגלים. אם במשך שנים, כל פעם שהסתכלת במראה הכנסנו לעצמך את הכותרת "האישה שלא מצליחה לרדת במשקל", המוח שלך התרגל לאמונה הזו. את יודעת, זה כמו להשתעבד לשיר שאת בעצמך כבר לא סובלת, אבל אין לך כוח לשנות את הפלייליסט.
אז איך מתחילים לכתוב שיר חדש?
הינה כמה טיפים קטנים שכל אחד מהם הוא התחלה של שינוי:
- תפסי את עצמך "על חם": בפעם הבאה שאת אומרת לעצמך משהו שלילי, עצרי לשנייה ושאלי – האם זה באמת נכון? (ספוילר: סיכוי טוב שלא).
- חגגי את הניצחונות הקטנים: כן, אפילו את זה שהכנת לעצמך סלט במקום ההמבורגר. כל שינוי סופר. כל דבר.
- תפסיקי לחשוב על "כישלון": אכלת בורקס? יופי לך, היה לך טעים? זה לא אומר ש"נכשלת". זה אומר שאת אנושית.
שאלות ותשובות שיגרמו לך להרגע (או לצחוק קצת)
- ש: מי החליט שצריך לרדת במשקל בכלל?
ת: אף אחד. את זו שמחליטה מה הדבר הכי טוב עבורך. - ש: למה לי להשקיע בזה אם זה כל כך קשה?
ת: כי את שווה את זה, בלשון פשוטה. - ש: ומה אם אהיה מישהי שמרגישה טוב עם עצמה גם ככה?
ת: אז ניצחת את כל המשחק בלי לעבור דרך הקיצר.
סיכום: הדימוי העצמי קובע יותר מהמספר על המשקל
בסופו של דבר, הדימוי שאת מחזיקה על עצמך הוא זה שקובע באיזה כיוון תלכי. אז אולי זה הזמן לזרוק את התווית של "האישה שלא מצליחה לרדת במשקל", ולהחליף אותה ב"מי שאני רוצה להיות – בגרסה הטובה ביותר שלה"?
שורה תחתונה? המשקל עצמו הוא רק כלי. אבל הכוח לשנות את התווית בראש שלך – הוא שלך בלבד. וזה חדשות די משמחות, לא?