גלה איזה מלח הכי בריא עבורך!

איזה מלח הכי בריא?

רובנו לא מקדישים יותר מדי מחשבה למלח שאנחנו משתמשים בו – הוא פשוט קיים שם, במלחייה שעל השולחן או בתוך המרינדה לבשר. לכאורה, מלח זה רק מלח, לא? אז זהו, שלא בדיוק. מסתבר שהמלח שאנו צורכים יכול להתגלות כהרבה יותר מסתם תוספת מלוחה, וזה מייד מעלה את השאלה: איזה מלח הכי בריא?

מלח שולחן: החבר הפשוט אך המתחכם

נתחיל מהכוכב הקלאסי, מלח שולחן. אתם מכירים אותו – גבישי המלח הלבנים והדקיקים שמפזרים על הצ'יפס. רמת העיבוד של מלח שולחן היא גבוהה מאוד, ולרוב מוסיפים לו חומרים נגד התגבשות, ולעיתים גם יוד (כן, זו הסיבה שאתם רואים "מועשר ביוד" על האריזה). השאלה היא: האם המלח הזה באמת טוב לנו?

  • יתרון: קל לשימוש, מכיל יוד שתומך בתפקוד בלוטת התריס.
  • חיסרון: מעובד מאוד ולכן מאבד רכיבים תזונתיים טבעיים כמו מינרלים אחרים.
  • מבחינת טעם: הכי "רגיל", ולעיתים אנשים טוענים שהוא סתמי.

אז האם זה ראוי לקרוא למלח השולחן "בריא"? תלוי בהקשר ובמה אתם מחפשים. הוא לא רע, אבל ייתכן שיש לנו אפשרויות קצת יותר… מלהיבות.

מלח הימלאיה ורוד: הידוען של עולם המלחים

אם אי פעם שיטוט באינסטגרם סחף אותך בין מנות סלט מעוצבות היטב וטקסטורות מסקרנות, כנראה שכבר פגשת את מלח הימלאיה הוורוד. מלח זה מגיע בעיקר ממכרות בפקיסטן, והוא זוכה למוניטין לא קטן בזכות הצבע הוורדרד המהמם שלו.

  • יתרון: מכיל כמויות קטנות של מינרלים נוספים כמו ברזל, מגנזיום וקלציום.
  • חיסרון: גם אם תוספת המינרלים נשמעת מפתה, כמותם קטנה יחסית ולא ממש תשנה את הבריאות שלך.
  • מבחינת טעם: מעודן יותר ויכול להוסיף קשקוש של יוקרה לכל מנה.

והכי חשוב? הרושם שהוא יוצר. בריאות בצבע ורוד – מי לא מתאהב בזה?

מלח ים: חזרנו לטבע?

המלח הימי הוא בעצם מה שהוא נשמע: מלח המופק מאידוי מי ים. התהליך הרבה פחות מעובד ממה שנעשה למלח השולחן, וזה אמור להיות יותר טבעי. אבל מה זה אומר בפועל?

  • יתרון: פחות מעובד, ואפשר למצוא סוגים עם פחות נתרן למי שמודאג מהמוניטין של המלח כמזיק לבריאות הלב.
  • חיסרון: איכות המלח תלויה באיכות מי הים, ומי רוצה לזהם את הארוחה שלו בזיהומים?
  • מבחינת טעם: גס, עז ומגיע לעיתים עם ניחוח ימי – לטוב ולרע.

למרות שזה "הישר מהים", לא תמיד זה אומר שהוא הכי "בריא". בואו נתקדם ונבדוק עוד אופציות.

מלח שחור: נשמע מפחיד, אבל דווקא לא

מלח שחור, או בשמו האחר "קאלה נמק", הוא לא כל כך מלח רגיל. זו תרכובת שמגיעה מהודו ומעשירה את המנות בטעם אוממי ייחודי, כמעט גופריתי.

  • יתרון: מכיל מינרלים כמו ברזל וגופרית, וטוב לעיכול (לפחות לפי האיורוודה).
  • חיסרון: זה לא טעם שכל אחד אוהב. אם אתה נרתע מגופרית, זה לא המלח בשבילך.
  • מבחינת טעם: חד, עמוק ו… שונה.

השאלה האמיתית היא האם תתחברו לאופי החריג שלו, ואם לא, תמיד יש עוד אפשרויות.

שאלות שיעשו לכם סדר:

  1. האם היוד שבמלח שולחן קריטי?
    כדאי לבדוק אם תזונתכם כוללת מספיק מקורות ליוד כמו דגים וביצים.
  2. מה עושה את מלח הים לכל כך מיוחד?
    בעיקר זה שהוא פחות מעובד ויש לו מרקם שמרגיש "יותר טבעי".
  3. האם יש משהו משמעותי בתוספת המינרלים של מלח הימלאיה?
    תאורטית כן, אבל אל תבנו עליהם כתוספי תזונה של ממש.
  4. האם מלח שחור באמת בריא?
    יש לו איכויות מעניינות, אבל הוא בהחלט לא תרופת קסם.

אז איזה מלח כדאי לשים בשקשוקה?

האמת, תלוי אם אתם יותר בקטע של טעם, בריאות או השתתפות במגמות קולינריות. מלח שולחן הוא הבחירה הכי פרקטית, מלח הימלאיה מעניק תחושת "שיק-ובריאות", ומלח שחור יקשט לכם ארוחות בסגנון הודו. רוצים משהו פשוט וקרוב לטבע? אולי דווקא מלח ים גס יעשה את העבודה.

סיכום שנשאר בפה

כשזה מגיע למלח, אין תשובה מושלמת ל"מה הכי בריא". כל סוג מגיע עם היתרונות והחסרונות שלו, וכנראה שהכי חשוב זה כמה אתם צורכים. זכרו, מלח זה תיבול, לא תחביב. רוצים לפנק את הגוף באמת? אולי שווה לבדוק איך שאר הרגלי התזונה שלכם משפיעים. אבל בינתיים

מוזמנות לשתף:

בואו נדבר:

השאירי פרטים
ואחזור אליך ממש מהר עם כל המידע :)

*השירות מתמקד בנשים

מאמרים נוספים