מה ההבדל בין אכילה רגשית לאכילה כפייתית?
תדמיינו לרגע מצב שבו אתם יושבים בערב שקט מול הטלוויזיה ופתאום אתם מרגישים דחף חזק – לא, לא לרוץ מרתון – אלא לפתוח את הארון ולחפש קצת שוקולד. לא משנה אם רעבים או שבעים – הצורך הזה מופיע משום מקום. עכשיו תחשבו על מישהו אחר שפותח חבילת צ'יפס ולא מסוגל לעצור עד שהיא ריקה לחלוטין. אלו שני תרחישים, שלא מעט אנשים יִחַיוּם, אבל האם ידעתם שייתכן שהם נובעים משתי תופעות שונות? כן, אנחנו מדברים על אכילה רגשית מול אכילה כפייתית. נשמע דומה, אבל תנו לי לגלות לכם משהו – ההבדלים בין השתיים יכולים להיות משמעותיים מאוד.
אז מה זה בכלל אכילה רגשית?
אכילה רגשית היא בעצם הדרך שלנו "לנחם" את עצמנו בעזרת אוכל. כן, כמו חיבוק, רק עם קלוריות. הסיפור פה הוא על רגשות – שמחה, עצב, תסכול, לחץ – כל אלה יכולים להוביל אותנו למקרר, גם בלי קשר למנגנוני הרעב הפיזיולוגיים שלנו. יום עמוס בעבודה? ברור שעוגה קטנה (או גדולה) תשפר את המצב. ריב קטן עם החבר? גלידה היא כנראה התשובה.
האכילה כאן לא נובעת מצורך פיזי, אלא מצורך רגשי. אוכל משמש כמו פלסטר לנשמה, ופה נכנסת המילה הקסומה "נחמה". זה אולי נשמע מתוק, אבל בפועל זה יכול ליצור מערכת יחסים די מתוחה עם האוכל.
ומה הסיפור של אכילה כפייתית?
עכשיו בואו נדבר על משהו טיפה שונה – אכילה כפייתית (או בשמה הפורמלי "הפרעת אכילה כפייתית"). כאן מדובר בתופעה רצינית יותר, שמתאפיינת באיבוד שליטה מוחלט סביב האוכל. אנשים שסובלים מכך חווים התקפי אכילה פתאומיים, שבהם נאכל כמות עצומה של מזון בזמן קצר, לעיתים עד לרמה של כאב או תחושת חנק.
הדגש כאן הוא על כפייתיות – האוכל הופך לסוג של שד פנימי שלא ניתן להשתיק. ולמרות שברגע הראשון זה יכול להרגיש "מהנה", התחושה שמגיעה מיד לאחר מכן היא של אשמה, בושה ולעיתים אפילו סלידה עצמית. נשמע לא כל כך כיף, נכון?
אז מה ההבדלים הגדולים באמת?
- המניע: אכילה רגשית מונעת בעיקר מרגשות, בעוד שאכילה כפייתית היא יותר ברמה של איבוד שליטה פיזית ונפשית.
- התדירות: אכילה רגשית יכולה לקרות "מדי פעם", בעוד שאכילה כפייתית נוטה להיות תופעה תכופה ומחזורית.
- כמות האוכל: בעוד שבאכילה רגשית מדובר בכמויות קטנות יחסית (נגיד חטיף אחד מנחם), באכילה כפייתית הכמויות לרוב עצומות.
- התחושות שאחרי: אכילה רגשית משאירה אותנו בדרך כלל עם סוג של "נחמה רגעית", בעוד שאכילה כפייתית לרוב מסתיימת בתחושת אשמה כבדה.
זה תמיד נשמע כמו תירוץ לאכול?
אוקי, אני יודע מה אתם חושבים עכשיו. "רגע, אז אולי כל פעם שבא לי לנשנש אני פשוט אעליל על עצמי שאני מרגיש משהו או נתלה בתופעות כפייתיות?". אז לא, זה עובד קצת אחרת. מדובר במנגנונים פנימיים של הגוף והנפש שלנו, ולא במשהו שאנחנו "ממציאים" מראש.
אבל כן, חשוב לזכור שיש כאן קו דק – לפעמים אנשים משתמשים באוכל כנחמה מבלי לדעת שהם בעצם מפתחים תבנית התנהגות שכדאי לטפל בה. כשהדחפים מתחילים להשתלט לכם על החיים, כנראה שכדאי לעצור ולחשוב מה קורה מתחת לפני השטח.
שאלות נפוצות על הנושא
איך אפשר לדעת אם אני אוכל רגשית או בצורה כפייתית?
הדרך לזהות את ההבדל היא בעיקר להקשיב לעצמכם: מה הוביל לדחף לאכול? האם היה רגע עצבני/לחוץ? האם אי פעם אתם מרגישים פשוט שלא הצלחתם לעצור?
זה מצריך טיפול מקצועי?
אכילה רגשית מתונה לא תמיד דורשת התערבות מקצועית, אבל אם אתם מרגישים שאיבדתם שליטה (כמו במקרה של אכילה כפייתית), מומלץ בחום לפנות לסיוע מתאים.
זה קשור דווקא למזון לא בריא?
לא תמיד. אפשר בהחלט לפתח דפוסים סביב אוכל בריא – אם כי חטיפים ומתוקים בהחלט משחקים תפקיד מרכזי פה.
מה אפשר לעשות כדי לעצור?
להתחיל בלחקור את הרגשות שלכם. זיהוי הגורם לדחף יכול לעזור לכם למצוא דרכים חלופיות להתמודדות (כמו מדיטציה, ספורט, או אפילו שיחה עם חבר).
יכול להיות שזה פשוט תוצאה של רעב רגיל?
כמובן! לפעמים אנחנו פשוט רעבים. עשו בדיקה עם עצמכם ושימו לב אם אתם אכן זקוקים לאוכל או מסתפקים בפינוק קטן לסיפוק רגשי.
אז מה עושים עכשיו?
החיים שלנו עמוסים ולחוצים, וזה נורמלי לחלוטין לחפש נחמה בדרכים הכי זמינות שיש – ובמיוחד