למה ירידה במשקל צריכה להתחיל באיזון רגשי?
אז למה דיאטה לבד לא עובדת?
בואו נגיד את זה בלי חוכמות: רובנו יודעים די טוב *מה* צריך לעשות כדי לרדת במשקל. לאכול פחות ג'אנק, לזוז קצת יותר, והופ – הקילוגרמים אמורים להתחיל להיעלם. נכון? אז למה זה לא תמיד עובד? למה אנחנו מוצאים את עצמנו פותחים את המקרר בחצות, כשבמקום חסה מחטט לנו מבפנים איזה דחף בלתי מוסבר לשוקולד? ובכן, כי ירידה במשקל היא לא רק עניין פיזי. היא קודם כל – ומעל הכול – עניין רגשי.
תעשיית הדיאטות של מיליארדי דולרים הביאה אותנו להאמין שיש פתרון פשוט ל"רעב" שלנו. אבל הרעב האמיתי שאותו אנחנו מנסים להשביע לא תמיד קשור לקיבה. לעיתים קרובות, הוא קשור ללב או לנפש. כן, זה הקטע – לא משנה כמה סלטים נטרוף, אם לא נבין מה דוחף אותנו לזלול דווקא את מה ש*יודעים* שלא בריא, אנחנו נמשיך ללכת במעגלים.
הקשר בין מה שאנחנו אוכלים לבין מה שמרגישים
האכילה שלנו היא דרך להתמודד עם רגשות. תחשבו על זה – כמה פעמים מצאתם את עצמכם אוכלים עוגייה כי הייתם משועממים? או מזמינים פיצה אחרי יום קטסטרופלי בעבודה? האוכל לא סתם משביע את הבטן; הוא מספק לנו נחמה, רוגע ואפילו שמחה באותם רגעים שבאים לנו קשה.
אבל… כאן מתחיל הבלגן. כי אם נשתמש באוכל ככלי עיקרי לניהול הרגשות שלנו, אנחנו בעצם עוקפים את הבעיה האמיתית. במקום להתמודד עם הלחץ, התסכול או הבדידות, אנחנו "משתיקים" אותם עם עוד סופגנייה. והבעיה? אותם רגשות תמיד יחזרו, כי עוגות לא פותרות חרדות. (אלא אם זה עוגת שוקולד מושחתת. סתם, גם הן לא עוזרות באמת!)
5 סימנים שהגיע הזמן להתמקד באיזון רגשי
- אתם אוכלים "רק כי זה שם": פתחתם את הארון במקרה, והופה – פתאום החטיף נגמר.
- האכילה שלכם משתנה לפי מצב הרוח: עברתם יום קשה? החטאתם את הדרך לסופרלנד של הקרמבו.
- אתם מרגישים אשמה אחרי אוכל: קיבלתם סטירה רגשית במקום עונג. לא כיף.
- אתם מרגישים בשליטה מוחלטת שבוע – ואז נשברים לגמרי: מנגנון ה"כול או כלום" עובד שעות נוספות.
- אתם יודעים "את כל החוקים" אבל לא מצליחים לעמוד בהם: כי משהו עמוק יותר מקשה עליכם.
איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה?
1. להבין מה באמת "רעב" אצלכם
כשאתם מרגישים דחף לאכול, עצרו ושאלו את עצמכם: האם אני רעב באמת? או אולי אני פשוט משועמם? לחוץ? עצוב? ההבנה הזו היא הצעד הראשון לחשוף מה נמצא מאחורי האכילה הרגשית שלכם.
2. להרשות לעצמכם להרגיש
עובדה מעניינת: רגשות לא נועדו להרוג אותנו. אנחנו פשוט נוטים לברוח מהם כמו מאש. תנו לעצמכם להרגיש את מה שמציק. אתם כועסים? תצעקו לכרית! עצובים? תכתבו ביומן או תתרגלו מדיטציה. רגשות הם זמניים – אבל אם תתעלמו מהם, הם יחזרו לנשוך אתכם.
3. חפשו "תחליפים מספקים"
אין זה אומר לוותר על כל הנאות החיים, אבל כדאי לשלב פעילויות שהן תחליפים "בריאים" לאכילה רגשית. זה יכול להיות לצאת לריצה, לתקשר עם חבר, להאזין למוזיקה שאתם אוהבים או אפילו לקרוא ספר טוב. הרעיון הוא למצוא דרכים אחרות להרגיע את עצמכם.
4. נהלו יומן אכילה – עם טוויסט
אבל רגע, זה לא עוד יומן דיאטה רגיל. הפעם, רשמו מה אכלתם וגם איך הרגשתם לפני ואחרי האכילה. יכול להיות שתגלו תבניות מסקרנות, כמו "אני תמיד זולל גלידה אחרי שיחת טלפון עם הבוס". האם זה הגיוני? ברור שזה הגיוני!
5. הישענו על תמיכה
בואו נודה באמת – זה קשה לעשות את זה לבד. זה המקום שבו כדאי לשקול להיעזר במטפל רגשי או מאמן שיכול לעזור לכם לזהות את הדפוסים ולשבור אותם. אין שום בושה בזה. להפך, זה יכול להיות *שובר שיוויון*.
שאלות שמעסיקות את כולנו
- האם אכילה רגשית היא דבר רע? לא בהכרח. כולם עושים את זה מדי פעם. הבעיה מתחילה כשזה הופך להיות הפתרון היחיד שלכם להתמודד עם רגשות.
- איך תדע אם זו אכילה רגשית או פיזית? אם היא מגיעה פתאום, וקשורה לדחף עז לפריט מזון מסוים, סביר להניח שהיא רגשית.
- האם צריך להימנע לחלוטין ממזון "נחמה"? לא, אבל חשוב לוודא שזה לא הכלי היחיד שלכם כדי להירגע.
- האם פעילות גופנית יכולה לעזור? חד משמעית כן. פעילות גופנית לא רק שורפת קלוריות אלא גם משחררת אנדורפינים, שעוזרים להפחית מתחים.
- זה באמת כל כך חשוב להבין רגשות? כן! הבנה רגשית זה מפתח לכל כך הרבה תחומים נוספים בחיים, מלבד אכילה.
לאן ממשיכים מכאן?
אז מה למדנו? שירידה במשקל היא קודם כל תהליך פנימי. היא מתחילה מהראש ומהלב – מהיכולת שלנו להבין את עצמנו ולמצוא דרכים טובות יותר להתמודד עם הקשיים שמנהלים אותנו. אוכל הוא דלק, לא תחבושת. ולפעמים, כדי באמת "להדק חגורה" חיצונית, אנחנו צריכים לשחרר כמה קשרים רגשיים פנימיים. אז נסכם במילה אחת? איזון.