הבנת אכילה רגשית אצל ילדים: מדריך להורים

איך אכילה רגשית אצל ילדים משתלטת (ולמה כולנו קצת אשמים)?

רגע, מה זה בכלל אכילה רגשית?

כולנו מכירים את זה: יום גרוע בעבודה, מריבה עם חבר או סתם מצב רוח מדוכדך, ואופס – פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו אוחזים בקופסת גלידה ומחבקים אותה כמו שמחבקים כרית. אז מסתבר שזה לא רק "משהו של מבוגרים". ילדים, בדיוק כמונו, משתמשים באוכל לפעמים כדי להתמודד עם רגשות. רק שבמקרה שלהם אנחנו, ההורים, המורים, או אפילו הדודים ה"מדליקים", משחקים תפקיד קריטי בעיצוב ההרגלים האלה.

איך זה מתחיל? (רמז: אתם עלולים לא לאהוב את התשובה)

ילד בוכה בסופרמרקט כי הוא רוצה את חטיף השוקולד? ברור שזה מעצבן אותנו. אנחנו עייפים, רעבים, ובעיקר רק רוצים לסיים את הקניה. אז מה עושים? נותנים לו שוקולד כדי שישתוק. בינגו! כאן בדיוק מתחילה האכילה הרגשית. הילד לומד שאוכל פותר מצבים לא נעימים. עצוב? תביאו עוגייה! משעמם? אולי קצת חטיפים ישעשעו!

הבעיה היא שהקשרים האלו שהילד יוצר בראש נשארים איתו, ומהר מאד זה הופך להיות הרגל אוטומטי. זוכרים איך בילדות היינו מקבלים "פרס" ממתוק כשעשינו משהו טוב? גם כאן, המשוואה ברורה: אוכל שווה סיפוק רגשי.

8 שלטים שמצביעים על אכילה רגשית אצל ילדים

• הילד תמיד רוצה אוכל כשקורה משהו שלילי – נפילה, ויכוח קטן או כעס.
• אוהבים "לחטט" במקרר ברגע של שעמום.
• מתפנקים באוכל גם כשלא רעבים בכלל.
• אכילה בקצב מהיר במיוחד בלי לשים לב למה שמכניסים לפה.
• מעדיפים תמיד דברים "מתוקים ומשעממים" על פני ארוחות בריאות.
• נוטים לאכילה "בסתר" – כלומר, מתגנבים למטבח כדי לחפש משהו.
• התלות ברגש: חוו רגש חזק ואז דרשו מייד אוכל.
• מראים סימנים של אשמה או בושה אחרי שאכלו משהו "אסור".

אז איך אפשר לשבור את המעגל הזה?

כן, זו לא משימה קלה, אבל היי – יש דרך! כל מה שצריך זה סבלנות, נחישות (וכן, אולי גם קצת קופסת גלידה בשביל ההורים).

1. שבירת הקשר בין אוכל לרגש

תתחילו בלתת לילדים פתרונות אחרים כשהם חווים רגשות חזקים. בוכים? חבקו אותם או שתציעו להם לצייר את מה שמפריע להם. משעמם? הציעו משחק או פעילות במקום חטיף. למרות שזה נשמע פשוט, זה יכול לקחת זמן עד שזה יעבוד.

2. מודעות אישית – כי אתם, איך להגיד, חלק מהבעיה

בואו נודה על האמת, חלק מההרגלים של הילדים מגיעים ישירות מאיתנו. אם הילד שלכם לא רואה סוף שבוע בלי מגש פיצה, או אם הוא מתבונן בכם "טובעים" בשוקולד אחרי יום ארוך – איך אפשר להאשים אותו? התחילו לשנות גם את ההרגלים שלכם, זה עושה קסמים.

3. למדו את הילד לזהות את מה שהוא מרגיש

אחד האתגרים הגדולים עבור ילדים הוא שהם לא תמיד מבינים מה הם מרגישים. אולי הם עצובים, או מודאגים, אבל במקום לזהות את התחושה, הם ישר פונים לאוכל. עודדו אותם לדבר על מה שהם חווים. נסו שאלות כמו: "אתה בטוח שאתה רעב? ואולי יש משהו אחר שמפריע לך?"

שאלות שכל הורה שואל את עצמו (וגם תשובות!)

1. ש: האם רוב הילדים עוברים שלב של אכילה רגשית?
   
   ת: בערך. לילדים רבים יש נטייה להשתמש באוכל כ"פתרון" לרגשות, אבל זה לא חייב להישאר קבוע.
2. ש: מתי זו בעיה רצינית?
   
   ת: כשזה חוזר על עצמו, או כשזה מתחיל להשפיע על המשקל, הבריאות או הביטחון העצמי של הילד.
3. ש: האם מותר פרסים מתוקים מדי פעם?
   
   ת: בהחלט, אבל לא כמו "כלי מו"מ". חשוב שהפרס לא יהיה הדרך היחידה לעודד את הילד.
4. ש: ומה עם "יום צ'יט" או פינוק שבועי?
   
   ת: זה בסדר גמור! העניין הוא ליצור איזון, ולא להפוך את זה למנגנון רגשי.
5. ש: איך אפשר לדעת אם הילד רעב באמת?
   
   ת: הרב פעמים רעב אמיתי יגיע בהדרגה ולא בבת אחת, וילדים בדרך כלל ירגישו רעב פיזי, לא רגשי.

אבל רגע, מה עם "אכילה רגשית חיובית"?

האמת היא שלא כל אכילה רגשית היא דבר רע. מי לא מתמלא אושר אחרי גלידה משפחתית או ארוחה ביתית מפנקת? המפתח הוא להבין את הגבול בין אכילה לשם רגש, שהיא חיובית כשיש לה הקשר נכון, לבין התעלמות מרגשות והתנהגות אוטומטית עם אוכל בתור "מנגנון הישרדות".

והסיכום שלי? הנה טעימה קטנה

אכילה ר