איך להפסיק להרגיש "קורבן" של אוכל?
תגידו, כמה פעמים מצאתם את עצמכם עומדים מול המקרר הפתוח באמצע הלילה, בוהים במדפים בגובה עיניים ותוהים: איך הגעתי לכאן? מה אני מחפש? או שאתם אלה שמרגישים כאילו האוכל הוא בוס קשוח שמנהל אתכם ביד רמה – אתם לא רק אוכלים לפי החשק, אלא חיים לפי התכתיבים של הפיתויים במזווה? אם כן, תדעו שאתם לא לבד. עכשיו, קחו נשימה עמוקה, כי היום אנחנו הולכים להיכנס לעובי הקורה (או הלחם) וללמוד איך להחזיר את השליטה לידיים שלכם.
השליטה שמתחבאת באדון סוכר
נתחיל בעובדה מעניינת ומעיקה: סוכר הוא לא החבר הכי טוב שלכם, גם אם הוא מספר לכם אחרת בכל פעם שאתם נוגסים במשהו מתוק. הוא יגרום לכם לחזור לעוד, ועוד, ועוד. אבל אם אתם מרגישים "קורבן" של פחמימות ריקות ושוקולד – תדעו שאתם לא לבד. יש סיבה מדעית מאוד ברורה לכך.
מחקרים מראים שסוכר מפעיל את אותם אזורים במוח שאחראים על תחושות של גמול ועונג, כמו סמים מסוימים. זה קצת כמו חבר שיודע שתמיד תקפוץ לעזרתו, גם אם הוא מציק לפעמים. החדשות הטובות הן שלא משנה כמה עמוק נפלתם לקסם של הסוכר, יש דרך חזרה.
אז מה עושים עם התשוקות הלא נשלטות?
- סדר יום: הקפידו על ארוחות מסודרות. הרעב הוא הדלק של התשוקות, ואם נתפסים לא מוכנים – האוכל ינהל אתכם.
- תכינו חטיפי חירום: מלפפונים, גזר, אגוזים – דברים שאפשר לשלוף במהירות ובלי להרגיש אשמה.
- תשנו רעיונות: במקום לחשוב ש"אני לא יכול לאכול את זה", תזכירו לעצמכם ש"אני בוחר שלא לאכול את זה".
- זה תהליך: אל תצפו לשינויים דרמטיים בן לילה. אם התרגלתם שנים לתת לאוכל לשלוט – זה ייקח קצת זמן להחזיר שליטה.
השקרים הקטנים שאנחנו מספרים לעצמנו (ועם מי אנחנו עובדים פה בעצם?)
נתחיל מלהודות בזה: אוכל הוא לעיתים קרובות פתרון רגשי. כועסים? שוקולד. שמחים? עוגה. עצבניים? פסטה. וזו לא באמת אשמתכם, זה כנראה שילוב של חינוך, לחץ חברתי וטיפות קטנות של פרסומות שעושות את העבודה.
איך מזהים ומנטרלים את הטריגרים?
- יומן אוכל: תתחילו לכתוב לא רק מה אתם אוכלים, אלא גם איך הרגשתם לפני ואחרי. תתפלאו לגלות כמה אכילה מיותרת קשורה לרגשות ולא לרעב אמיתי.
- נסו מושג חדש: תשאלו את עצמכם: "האם אני אוכל מתוך בטן רעבה או מתוך מוח רגשי?"
- הרחיקו פיתויים: אם אתם יודעים שיש עוגיות בבית, יהיה קשה להתעלם מהן. פשוט אל תקנו אותן מלכתחילה.
השאלה שמטרידה את כולנו – האם צריך לוותר על הכל?
הרבה אנשים שגורמים לעצמם להרגיש קורבנות מזון מעבירים את חייהם בתחושת החמצה. למה? כי הם מאמינים שהדרך היחידה להתמודד היא להתחיל "להגיד לא". אבל יש דרכים טובות יותר להתמודד מויצ'ים בלתי פוסקים.
אז איך אפשר ליהנות ועדיין לשמור על שליטה?
- חוק ה-80/20: מסגרת אוכל אנושית אומרת שרוב הזמן תאכלו בריא, ומדי פעם תפנקו את עצמכם.
- תשומת לב: כאשר אתם אוכלים משהו שאתם ממש אוהבים – היו נוכחים. אל תאכלו על אוטומט, תיהנו מהחוויה.
- בקבוצות: תזמינו חברים לארוחה ותתענגו יחד מבלי להגזים.
5 שאלות ותשובות שכולם מתביישים לשאול
שאלה: איך אני מפסיק לאכול כשאני מתחיל?
תשובה: תתחילו במנות קטנות – כשאוכלים לאט ומודעים לכל ביס, הגוף יעדכן אתכם שהוא שוב שבע בזמן.
שאלה: זה לא יקר לאכול בריא?
תשובה: זה עניין של זווית ראייה. השקיעו יותר בבסיס (פירות, ירקות, קטניות) ופחות בג'אנק. לאורך זמן תחסכו כסף וגם רופא.
שאלה: יש לי הפרזות רק בזמנים מסוימים ביום, למה?
תשובה: שימו לב למצב הרוח שלכם באותן שעות. ייתכן שהגוף שלכם מחפש פיצוי רגשי.
שאלה: אי אפשר פשוט לוותר ולאכול מה שבא לי?
תשובה: הכול אפשרי, אבל איך זה שירת אתכם עד עכשיו? במילים פשוטות: שליטה עצמית = חופש.
שאלה: איך מתמודדים עם חברים שדוחפים אותי לאכול?
תשובה: אל תהססו להגיד "לא תודה". זה החיים שלכם, לא שלהם.
מילה לסיום: מי כאן הבוס?
לא משנה איפה אתם במסע שלכם, תזכרו דבר אחד: האוכל לא מנהל אתכם, אתם מנהלים אותו. זה אולי נשמע כאילו אתם צריכים להיות רציניים מאוד כדי להצליח, אבל בסופו של דבר תגלו שדווקא הגישה הקלילה, המשעשעת והמודעת עוזרת יותר מהכול. אז קחו את זה בקלות, תאכלו באחריות ותיהנו מכל ביס.